מישייב נ' בנק איגוד ישראל בע"מ

החלטה

1.לפנינו בקשת התובעת להתיר צירוף מסמך לתיק לאחר שהסתיים שלב ההוכחות.

2.עובדות הרקע הדרושות לצורך הכרעתנו:

א.ביום 14.5.12 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה טענה, כי הנתבע הפלה אותה עקב הריונה בכך שלא קלט אותה לעבוד בנתבע כעובדת מן המניין. התובעת עתרה לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.

ב.דיון הוכחות התקיים ביום 16.2.14 ובסיומו ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים.

ג.ביום 5.3.14, הגישה התובעת בקשה להתיר לה לצרף לתיק מכתב שחרור ממרכז רפואי הלל יפה לאחר הלידה, היא הבקשה שבפנינו.

3.טענות הצדדים:

לטענת התובעת, יש להתיר לה להגיש את המסמך משמדובר באישור לידה, המהווה הוכחה להיותה של התובעת בהריון, הוכחה הנדרשת אף לשיטת הנתבע כשלב ראשון בבחינת התקיימותה של אפליה עקב הריון- ידיעה על הריון וקשר סיבתי בין ההיריון לבין האפליה. עוד טוענת, כי למרות האיחור בהגשת המסמך יש להתיר הגשתו, שכן גם הגשתו במועד לא הייתה משנה דבר מבחינת הנתבע ולא הייתה משנה את קו הגנתו מאחר שהמסמך מצביע על עובדה קיימת והיא הריונה של התובעת ומועד לידתה. מעבר לכך, לטענתה התנגדות הנתבע להגשת המסמך מהווה חוסר תום לב מקום בו אי הגשת המסמך מקורה בטעות ומשהגנתו של הנתבע סובבת מטבע הדברים על שאלת המודעות להיריון והשלכתו על קבלת החלטות בנתבע, כאשר התנגדותו לקבלת המסמך פוגעת בקו ההגנה בו הוא נוקט.

מנגד טוען הנתבע, כי מתן האפשרות להגיש את המסמך תפגע בהגנת הנתבע ובקו החקירה בו נקט, מקום שהתובעת לא הוכיחה עד לשלב זה כי הייתה בהריון, עובדה הממוטטת את טענתה לאפליה עקב הריון. קבלת המסמך אפילו תוך מתן האפשרות לחקור שוב את התובעת לא תתקן פגיעה זו. זאת מקום שהתובעת הייתה צריכה לצרף את המסמך לכתב התביעה או לתצהירה. מעבר לכך, התובעת הייתה מודעת לפגם שנפל בהתנהלותה לאור הבהרות מבית הדין בתחילת דיון ההוכחות, ויכלה לבקש את דחיית דיון ההוכחות על מנת להגיש את המסמך. התובעת בחרה להמשיך בניהול הליך ההוכחות ולכן בקשתה להתיר לה לאחר סיומו להגיש את המסמך הינה חסרת תום לב קיצוני. זאת ועוד, הבקשה הוגשה שלא כדין מאחר שלא הוגשה באמצעות תצהיר מצהיר ואף אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה ביחס להיפוך סדר הבאת הראיות במשפט המוגבלת למקרים חריגים ויוצאי דופן, אשר מקרה זה אינו נמנה עימם.

דיון הכרעה

4.נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר בחינת טענות הצדדים, כמו גם ההלכה הפסוקה, שוכנענו כי להתיר את קבלת המסמך לתיק, על אף השלב בו מצוי התיק, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

5.ראשית, אכן צודק הנתבע כי הוספת ראייה בשלב בו מצוי ההליך, קרי לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, אינו השלב המקובל להגשת ראיות ואין זו הדרך המקובלת לניהול ההליך, אלא היה על התובעת להגיש המסמך עוד קודם לדיון ההוכחות. עמד על כך כב' הש' ריבלין אשר קבע כדלקמן:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו:ב ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו:ו ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)" (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 30.7.02)

נזכיר עוד כי בבית הדין ננקטת גישה מקלה המאפשרת הגשת ראיה אפילו באיחור. עמד על כך בית הדין הארצי אשר קבע כי:

"שעה שבמערכת הכללית קיימות שתי גישות: האחת - מקלה והשניה - מחמירה, ילך בית-הדין בדרך הדיונית המקלה, קרי - יאפשר לתובע להביא ראיותיו גם באיחור, אך זאת, כמובן, תוך חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד.

יחד עם זאת, יש למנוע אנדרלמוסיה בניהול משפט. אין לאפשר לצד כדבר שבשגרה, להביא ראיות חדשות לאחר שתמה מסכת הבאת הראיות, ויש לשקול כל מקרה לגופו, כאמור - תוך גישה מקלה." (דב"ע נה/285-3 מישל לנקרי- א.נ.ש חברה להחזקת נכסים והחזקות בע"מ, מיום 7.9.95)

באותה הפרשה אף מפנה בית הדין לדברי הש' זוסמן בספרו המתייחס אף הוא לאפשרות להביא ראיה בשלב מאוחר בהליך המשפטי וקובע כי יש לאפשר זאת אם נתמלאו התנאים לכך:

"בעל דין שלא הביא ראיה בעיתה, היכול הוא להביאה לאחר מכן, למשל, אחרי שבעלי הדין סיכמו את טענותיהם ונתגלה לו כי החסיר הוכחה שהיתה דרושה? מצד אחד, דורש הסדר הטוב שבעל דין יקפיד בניהול המשפט: סטיה מכללי הדיון 'הפורמלים', כמו שהם מכונים לפעמים, תגביר במהרה את הרשלנות בה נוהגים הרבה פרקליטים בלאו הכי, ובענין אחד הובעה הדעה, כי אחרי גמר הסיכומים החמיץ בעל דין את השעה להשמיע עד נוסף. מצד אחר, אין להתעלם משניים אלה: ראשית, ראינו כי השופט רשאי לקרוא עד בכל שלב משלבי הדיון; לפיכך, מדוע יהא בעל דין מנוע מלפנות אל השופט ולבקש אותו שיקרא עד מיזמתו? שנית, עוד נראה, כי אפילו בערעור רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין להביא ראיה נוספת, בהתמלא תנאים מסויימים; קל וחומר בבית המשפט הראשון, אם אך נתמלאו התנאים לכך". (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) סעיף 413).

מכאן, שכאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, אזי יש אפשרות לסטות מכללי הבאת הראיות ולאפשר לצד להביא ראיותיו גם בשלב מאוחר בניהול התיק.

בנסיבות העניין, שוכנענו כי הצורך בעשיית משפט צדק גובר על הצורך בשמירה על כללי הפרוצדורה מקום בו ליבה של המחלוקת עוסקת בשאלת קיומו של היריון התובעת ומודעות הנתבע אליו באופן שהביא לאפליה מצד הנתבע כלפי התובעת. אי מתן האפשרות להציג אישור על קיומו של ההיריון, יפחית משמעותית את סיכויי הצלחת התובעת בתביעתה, כאשר מוטל עליה הנטל הראשוני להוכיח כי הייתה מודעות להריונה על מנת להעביר את הנטל לכתפי המעסיק להוכיח כי לא הפלה.